תכנון העמדת עגורנים באתר הבנייה – כל מה שחשוב לדעת

תכנון העמדת עגורנים באתר הבנייה – כל מה שחשוב לדעת

תכנן מבעוד מועד – ותמנע מבעיות בחלק חשוב מהפרויקט

כידוע, שלב התכנון הינו השלב החשוב ביותר בפרויקט בניה. הדבר נכון גם לגבי תכנון העגורנים (מנופים) באתר הבניה. הליך תכנון העמדת העגורנים באתר הבניה, לרוב מתבצע ע"י מנהל העבודה או מנהל הפרויקט. בפרויקט בו מתבצעת חפירה של חניון תת קרקעי, העמדת העגורנים באתר מתבצעת ברוב המקרים בשלב מוקדם של הפרויקט – עם ביצוע החפירה והדיפון. זאת במטרה להשתמש במנוף כבר בשלב יציקת רצפות המרתף, דבר אשר מקנה יתרון זמן ויעילות. גם בפרויקטים בה לא קיים חניון תת קרקעי, משמש המנוף לביצוע יציקות ולכן במרבית הפרויקטים, העגורן יוקם תוך חודש עד שלושה חודשים ממועד קבלת היתר הבניה והעליה על הקרקע. יש להיערך לכך מראש, ולתכנן היטב את מיקום, אורך הזרוע, גובה העבודה והמשקלים הנדרשים להנפה. איך לקבוע את סוג הביסוס העגורן? קיימות 2 דרכים עיקריות לביסוס עגורן באתר (כמובן שקיימות דרכים אחרות) עליהן נדבר: האופציה הראשונה, היא על גבי מרכב סטטי או בכינויו הנוסף – "שאסי". האופציה השנייה, היא על גבי חוליית שתילה. ביסוס העגורן באמצעות חולייה שתולה, מקנה יתרון מבחינת מקום ומרחב באתר הבניה, שכן במקרה כזה תורן העגורן (העמוד) היוצא מפני הקרקע, שהינו במידות 1.6 מ' עד 2 מ' הינו האלמנט היחיד שתופס מקום באתר. בעוד במקרה של ביסוס העגורן על גבי מרכב סטטי, מידותיו יהיו כ- 5.5 מטר X 5.5 מטר (ברוטו) במקרה של עגורן המתנשא עד לגובה 56 מטר, ובמקרה של עגורנים גבוהים יותר, מידות המרכב עשויות להיות כ- 7 מטר X 7 מטר, וישנם מרכבים גדולים מכך – במידות של 10 מטר X 10 מטר. כלומר, במרבית הפרויקטים בהם מתבצעת חפירת חניון – קל ונכון יותר יהיה לבסס את העגורן על גבי חוליית שתילה המוצבת ברצפת המרתף, וזאת מטעמי מקום ונוחות באתר הבנייה. יוער בעניין זה, כי פעמים רבות תכנון הביסוס וחוליית השתילה מתבצע כחלק מתכנון הרפסודה ורצפת המרתף התחתונה, ולכך יש להיערך מראש. בפרויקטים בהם קיים שטח המאפשר את הצבת העגורן על גבי בסיס שסי, מנהלי עבודה רבים בוחרים להשתמש במרכב סטטי ("שאסי"), על מנת לצמצם את עלויות היציקה והברזל הקיימות בביסוס החוליה. אך כאמור, זה מתאפשר רק אם קיים שטח ברוטו מספק לביסוס מרכב כזה באתר הבניה. לסיכום נושא זה, אפשר לומר שאין "נכון או לא נכון" מבחינת אופן הביסוס. כל מקרה לגופו. יחד עם זאת חשוב ביותר לתכנן את אופן ביסוס העגורן מראש, כדי להימנע מטעויות שעשויות להשליך על רדיוס העבודה וכושר ההרמה, ובסופו של דבר לפגוע ביעילות העבודה עם העגורן – כפי שנסביר כעת. רדיוס העבודה וכושר ההרמה – מה חשוב לדעת? כשלוקחים בחשבון את השיקולים במיקום העגורן באתר הבנייה, יש לשקול אלמנטים רבים, כגון: האם יש להגביה או להנמיך את העגורן (בבניינים בעלי מספר רב של קומות), האם יש לרתום את העגורן ולעגנו לבניין? היכן שטח ההתארגנות באתר ומאין מועמסים אלמנטים כגון קירות, דוד בטון, תבניות וכו' כמו כן, יש להתחשב שנוחות הגישה להרכבת העגורן, לרבות השיקולים בהובלתו ופריקתו הנוחה והבטוחה באתר, וכמובן פירוקו בתום הפרויקט מדרך גישה הנוחה, הבטוחה והיעילה ביותר לביצוע העבודה. הצבת מספר עגורנים חופפים באתר הצבת עגורנים חופפים באתר בנייה וכן באתרי בנייה סמוכים, מהווה חלק מרכזי בעבודתם של המומחים ובעלי המקצוע השונים בענף העגורנים. חוסר ידע בתחום עלול להוביל לטעויות וחלילה לנזקים. נושא החפיפה בין עגורנים הוליד רגולציה שלמה הבאה לידי ביטוי בין היתר בתקנות הבטיחות בעבודה (עגורני-צריח), תשכ"ז-1966, וכן בהוראות מפע"ר – "הנחיה להצבה והפעלת עגורני צריח העובדים במצבי קיצון" הנחיה מס' 567226 שפורסמה בתאריך 1 בפברואר 2017. הרגולציה בתחום, הלכה צעד קדימה עם הטכנולוגיה, ומכירה בחשיבות ההגבלות החכמות של עגורני צריח – מערות למניעת התנגשות בין עגורנים, המבצעות גם הגבלה לעבודה של העגורן בתחומים מסוכנים הנמצאים מחוץ לגבולות האתר, וכמובן בתחום החפיפה בין בני עגורנים או יותר – המוצבים ברדיוס עבודה משותף בתחום האתר או מחומה לו. לסיכום חלק זה ולסיכום המאמר, ניתן לומר כי החשוב ביותר לבצע תכנון המוקדם בעת הצבת עגורנים באתר בנייה, וזאת לשם היעילות, הבטיחות וכמובן כדי להימנע מטעויות והוצאות כספיות מיותרות.