מערכות למניעת התנגשות בין עגורנים – החוק החדש לבטיחות בעגורנים

הצבת עגורנים חופפים באתר בנייה וכן באתרי בנייה סמוכים, מהווה חלק מרכזי בעבודתם של המומחים ובעלי המקצוע השונים בענף העגורנים. חוסר ידע בתחום עלול להוביל לטעויות וחלילה לנזקים. נושא החפיפה בין עגורנים הוליד רגולציה שלמה הבאה לידי ביטוי בין היתר בתקנות הבטיחות בעבודה (עגורני-צריח), תשכ"ז-1966, וכן בהוראות מפע"ר – "הנחיה להצבה והפעלת עגורני צריח העובדים במצבי קיצון" הנחיה מס' 567226 שפורסמה בתאריך 1 בפברואר 2017.

הרגולציה בתחום, הלכה צעד קדימה עם הטכנולוגיה, וכיום היא מכירה בחשיבות ההגבלות החכמות של עגורני צריח – מערות למניעת התנגשות בין עגורנים, המבצעות גם הגבלה לעבודה של העגורן בתחומים מסוכנים הנמצאים מחוץ לגבולות האתר, וכמובן בתחום החפיפה בין בני עגורנים או יותר – המוצבים ברדיוס עבודה משותף בתחום האתר או מחומה לו.

מערכות למניעת התנגשות בין עגורנים – כלי חובה באתרים רבים

כידוע, מרבית אתרי הבנייה בישראל זקוקים לבצע הגבלות גזרה והגבלות המשלבות גזרה ותנועה ברדיוס העבודה של העגורן (הגבלות משולבות). חוקים אלו נולדו בשל האופיין של הבנייה במדינת ישראל – בנייה צפופה יחסית, פעמים רבות במכזי ערים ושכונות ובהן גני ילדים, קווי מתח של חברת החשמל, כבישים ראשיים, בניינים סמוכים, אתרי בנייה סמוכים וכמובן – אתרי בנייה מרובי עגורנים ובהם קיימת חפיפה בין שני עגורנים או יותר בתחום האתר.

ההגבלות הקונבנציונליות מ"הדור הישן" אכן נותנות מענה סביר ובטיחותי – כל עוד משתמשים בהם בחוכמה וכנדרש. יחד עם זאת, מערכות אלו מבטלות במידת מה את היעילות ובעיקר את הנצילות המקסימלית של שטח עבודה מותר (בכך שהן מגבילות לעיתים שטחי עבודה משמעותיים בגזרה מסוימת). בעוד המערכות החדשות הינן אפקטיביות יותר – הן במהירות הפעולה, הן בהתראות ובדרגת הבטיחות וההקפדה על ציות למערכת המגבילה והן ביעילות ובנצילות שטחי העבודה המותרים באתר הבנייה ומחוצה לו.