עגורן צריח באתר עירוני כמעט אף פעם לא עובד בשטח פתוח. הזרוע עוברת מעל חצר של שכן, מעל מדרכה, ליד קו חשמל או בתוך תחום הפעולה של עגורן נוסף. הגבלת אזורים לעגורן (Zoning) קובעת מראש לאן המטען לא ייכנס, ומערכת אנטי-קוליז'ן נועדה למנוע מגע בין שני עגורנים שתחומי העבודה שלהם חופפים. במדריך הזה תמצאו את ההבדל בין השתיים, את עקרון הפעולה שלהן, איך מתכננים גבהים ותיאום באתר ומה בודקים לאורך הפרויקט.
המדריך נבדק על ידי צוות ההנדסה והשירות של רמא, ומבוסס על עבודה שוטפת עם מערכות כאלה ועל הנחיות של גופי בטיחות בישראל ובאירופה.
עגורן צריח מתוכנן להסתובב 360 מעלות בלי הפרעה. האתר עצמו כמעט תמיד מציב גבולות. אלה המצבים הנפוצים שבגללם מגדירים אזורים אסורים:
עיקרון חשוב שמהנדסי בטיחות בישראל מדגישים: הסיכון המרכזי הוא המטען התלוי באונקל, ולא הזרוע עצמה. לכן במקרים רבים מאפשרים לזרוע ללא מטען לעבור מעל כביש או חצר, ומונעים מהאונקל עם מטען להיכנס לאזור. יש לכך גם סיבה בטיחותית: בסוף יום העבודה הזרוע צריכה להסתובב בחופשיות עם הרוח, ונעילה של הזרוע או חסימה מלאה של הסיבוב עלולות ליצור עומס מסוכן על העגורן ברוח חזקה.
מערכת הגבלת אזורים מותקנת על עגורן בודד. היא קוראת כל הזמן את מצב העגורן ומשווה אותו למפת אזורים שהוגדרה בזמן ההתקנה על ידי טכנאי מוסמך. תקנות עגורני הצריח בישראל מחייבות מתגים גובלים לתנועת העגלה, או התקנים אחרים המגבילים את תנועתה, אבל גובל קבוע מגביל את כל תחום העבודה. מערכת ממוחשבת מאפשרת, למשל, לעגלה לנוע עד הקצה בצד אחד ולעצור מוקדם בצד הפונה לכביש.
זרוע ארוכה לא נעצרת מיד, בגלל האינרציה שלה בזמן סיבוב. לכן המערכת עובדת בשני שלבים. כשהעגורן נכנס לאזור ההתקרבות, המערכת מורידה את מהירות התנועה הרלוונטית למהירות נמוכה. כשהוא מגיע לגבול אזור החיץ, התנועה לכיוון האזור האסור נעצרת. מכאן העגורנאי יכול לנוע רק בכיוון ההפוך או במקביל לגבול, במהירות נמוכה, עד שהוא יוצא מהאזור. אזור החיץ נועד לכסות את מה שהמערכת לא מודדת: כפיפה של התורן, השפעת רוח, גודל המטען והתנדנדות שלו. במערכות מסוימות אפשר להגדיר גם גובה לאזור, כך שהאונקל יכול לעבור מעליו רק כשהמטען מעל גובה מסוים. אזור פריקה צמוד לגבול אזור אסור יגרום לעגורן לעבוד חלק גדול מהזמן במהירות נמוכה.
מערכת טיפוסית מקבלת מחיישנים את זווית הסיבוב של הזרוע, את מיקום העגלה לאורך הזרוע (הרדיוס) ואת גובה האונקל. בעגורנים עם זרוע מתרוממת נמדדת גם זווית הזרוע. מהנתונים האלה היא מחשבת בכל רגע את מיקום הזרוע והאונקל ביחס לגבולות.
כשיש באתר עגורנים חופפים, כל עגורן מקבל יחידה משלו, והיחידות מחליפות נתוני מיקום בקשר רדיו רציף. כל יחידה מחשבת את המרחק בין הזרוע, הזרוע הנגדית והאונקל שלה לבין המבנה וכבל ההרמה של העגורן השכן. רצף הפעולה העקרוני:
מערכת שמקשרת בין עגורנים תלויה בקשר רדיו יציב. כשהקשר לעגורן אחר אובד, רוב המערכות מניחות שהעגורן השני יכול להיות בכל מקום בתחום שלו, וחוסמות את אזור החפיפה כולו. זה בטוח, אבל עוצר את העבודה, ולכן חשוב לעבוד בתדר ובציוד מאושרים. בבריטניה ובצרפת ההנחיות מפנות לרישוי תדר ייעודי מול הרגולטור, ובישראל ציוד אלחוטי כפוף לאישורי משרד התקשורת.
כששני עגורנים נמצאים זה ליד זה באזור החפיפה, המערכת מאטה את שניהם. מי ממשיך ראשון היא החלטה ארגונית. סדר העדיפויות נקבע בנוהל האתר, למשל עדיפות לעגורן שמשרת יציקה פעילה, והוא מועבר לעגורנאים דרך האתת המתאם או רכז ההרמות. גם ההנחיות באיטליה דורשות לקבוע את העדיפות מראש ולמסור אותה בכתב לעגורנאים.
| נושא | הגבלת אזורים (Zoning) | אנטי-קוליז'ן |
|---|---|---|
| ממה מגנים | כניסת מטען או חלקי עגורן לאזורים קבועים: כביש, שכן, מוסד ציבורי, קו חשמל | מגע בין עגורנים: זרוע, זרוע נגדית וכבל הרמה |
| כמה עגורנים | עגורן אחד מול מפת אזורים | שני עגורנים או יותר עם תחום עבודה משותף |
| נתונים | זווית סיבוב, רדיוס עגלה, גובה אונקל | אותם נתונים, מכל העגורנים, בזמן אמת |
| תקשורת | לא נדרשת בין עגורנים | קשר רדיו רציף בין היחידות |
| תגובה | האטה באזור התקרבות ועצירה לפני אזור החיץ | האטה של שני העגורנים ועצירה לפני מגע |
| מגבלות | לא מכירה את גודל המטען וההתנדנדות | כמו Zoning, ובנוסף תלויה באיכות הקשר |
| מתי נדרש | אתר צמוד לשכנים, כביש, מבנה ציבור או קו חשמל | אתר עם עגורנים חופפים, או אתרים סמוכים עם חפיפה |
| בדיקה | כיול בנקודה קבועה ובדיקה אחרי כל שינוי | כמו Zoning, ובדיקה מחדש בכל הוספת עגורן או הגבהה |
באתרים עירוניים נדרשות לרוב שתי הפונקציות יחד, ומערכות מתקדמות מבצעות את שתיהן.
הצעד הראשון הוא להימנע מחפיפה דרך מיקום העגורנים, וזה גם הסדר שקובעות ההנחיות באיטליה. כשהחפיפה הכרחית, העגורנים מוצבים בגבהים שונים, כך שהזרוע של העגורן הנמוך עוברת מתחת לחלקים הנמוכים ביותר של העגורן הגבוה. הצבה והפעלה של עגורנים חופפים מוסדרות בהנחיית מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית להצבה והפעלת עגורני צריח העובדים במצבי קיצון (מס׳ 567226, 2017), שקובעת בין היתר מרחקים מינימליים בין עגורנים חופפים. את המרחקים המחייבים יש לקחת מנוסח ההנחיה העדכני ומתכנית ההצבה המאושרת לאתר. לשם המחשה, בתיאור של נוהל קודם שפורסם בכתב העת בטיחות של המוסד לבטיחות ולגיהות (2016) הוזכרו התנאים הבאים:
מרווחים גיאומטריים לא פותרים את הבעיה של כבל ההרמה. כבל ההרמה של העגורן הגבוה יורד לאורך כל הגובה, והזרוע של העגורן הנמוך עלולה לפגוע בו. מסמך הפקת לקחים של מינהל הבטיחות מתאר מקרה כזה: זרוע של עגורן נמוך פגעה בכבלי ההרמה של עגורן שני שהעביר דלי בטון, הדלי היטלטל ופועל נפל מגובה של כ-4.5 מטרים ונפצע קשה. זו הסיבה שגם עם הפרש גבהים תקין נדרשים מערכת ונוהל עבודה. הגבהים משתנים לאורך הפרויקט. כל הגבהה של עגורן משנה את היחס בינו לבין העגורנים האחרים, ולכן מתכננים מראש את סדר ההגבהות כך שסדר הגבהים וההפרשים יישמרו בכל שלב. אחרי כל הגבהה מעדכנים את נתוני המערכת ובודקים אותה. באתרים צפופים נוטים לבחור עגורני טופלס, כמו Potain MDT218 או MDT268J12, שאין להם ראש תורן בולט, וכך קל יותר לשמור על הפרש גבהים בלי להגביה את כל העגורנים.
ההנחיה הבריטית לשימוש בעגורני צריח קובעת שמכשירים אלקטרוניים למניעת התנגשות הם אמצעי עזר משני לתכנון ולתקשורת, ולא קו ההגנה הראשון. בפועל זה אומר שלפני שמתקינים מערכת, צריך תוכנית עגורנים כתובה שכוללת:
מסמך הפקת הלקחים של מינהל הבטיחות ממליץ לפעול לפי נוהל הצבה והפעלת עגורני צריח העובדים בחפיפה, ובכלל זה להקפיד על מרחקים בין העגורנים, להתקין גובלי סיבוב חשמליים למניעת התנגשות, לשלט את העגורנים, למנות אתת מתאם ולהשתמש באמצעי קשר אלחוטיים. הוא גם מדגיש שהעגורנאים והאתתים צריכים תעודות הסמכה תקפות ותדריך על נוהל העבודה בחפיפה. ההנחיה הבריטית ממליצה על רדיו נפרד בכל תא בתדר ייעודי, כדי שעגורנאי בעגורן הגבוה שרואה זרוע נמוכה מתקרבת לכבל שלו יוכל להזהיר מיד את חברו.
מערכת מנוטרלת לא מגינה על אף אחד. במאגר התאונות הצרפתי EPICEA נמצאו בשנים 1978 עד 2010 שלוש תאונות שבהן היו מעורבות מערכות לניהול אזורים בעגורני צריח, ובכולן המערכת נוטרלה בזמן התאונה. הכלל באתר צריך להיות פשוט: לא מנטרלים את המערכת כשיטת עבודה. כשהמערכת בתקלה, עוצרים את העבודה באזור החפיפה או ליד האזור האסור ומזמינים טכנאי. ההנחיות בבריטניה ובצרפת מתייחסות למקרים חריגים שבהם נדרש נטרול זמני, ודורשות שהוא ייעשה רק באישור כתוב מראש של אחראי מוגדר, עם הודעה לכל צוות ההרמה, אמצעים מפצים ורישום ביומן: שעת התחלה, שעת חזרה לפעולה, מי אישר ולמה. בבריטניה ממליצים גם על נורה לבנה מהבהבת על עגורן שהמערכת שלו מנוטרלת. אותו עיקרון חל על שינוי הגדרות. רק טכנאי מוסמך משנה גבולות או מרווחים, אחרי אישור, עם בדיקה שהשינוי בוצע נכון ועדכון של שרטוט האזורים שבידי צוות ההרמה.
חיישנים יכולים לזוז, והמערכת יכולה לצאת מכיול בלי שאיש ירגיש, ואז לאפשר כניסה לאזור אסור. לכן הבדיקות הן חלק מהשגרה:
זרוע מעל חצר פרטית מעוררת חשש אצל שכנים, ולפעמים מגיעה לבית המשפט. במקרה שתואר בכתב העת "בטיחות", דייר תבע להעתיק עגורן שזרועו עברה מעל חצרו. הפתרון שהוצע בחוות דעת מומחה היה גובל משולב: כשיש מטען על האונקל, העגלה לא יוצאת מעבר לרדיוס שמוביל אל החצר. כשהעגלה כבר מעבר לרדיוס הזה, הזרוע לא מסתובבת מעל החצר. בשני המקרים נשמר מרווח ביטחון של 2 מטרים. זרוע ללא מטען יכולה לעבור מעל החצר, ובסוף היום להסתובב חופשית עם הרוח. השאלות המשפטיות של מעבר מעל רכוש פרטי, הסכמת שכנים ועבודה מעל דרך ציבורית אינן אחידות, ותלויות בנסיבות ובגורמים המקומיים. בבריטניה, למשל, רישיון לעבודה מעל כביש מתקבל מהרשות המקומית ואינו פוטר את הקבלן מתיאום עם בעלי הנכסים הפרטיים. בישראל מומלץ לקבל ייעוץ משפטי וייעוץ של ממונה הבטיחות לפני ההצבה, לבדוק מול הרשות המקומית אילו אישורים והסדרי תנועה נדרשים לעבודה מעל כביש או מדרכה, ולשתף את השכנים מראש בהגבלות שהוגדרו במערכת.
קו חשמל עילי הוא מקרה שבו הגבלת אזורים לבדה לא מספיקה. ההנחיה הצרפתית קובעת במפורש שמערכות לניהול אזורים אינן אמצעי מניעה מספיק מול קו חשמל חשוף, ושיש להשתמש בהן רק כתוספת לאמצעים אחרים, עם מרחקי בטיחות מוגדלים שלוקחים בחשבון את התנדנדות המטען. לשם המחשה, בתקנה האמריקאית (OSHA 29 CFR 1926.1408), כשחלק מהעגורן, מהכבל או מהמטען עלול להתקרב לקו חי לפחות מ-20 רגל (כ-6 מטרים), יש לנתק את הקו או לשמור מרחק מינימלי עם אמצעי מניעה. המרחק נקבע לפי המתח, למשל 10 רגל (כ-3 מטרים) לקו עד 50 קילו-וולט. בין האמצעים: ישיבת תכנון, קו אזהרה מסומן, צופה ייעודי והתקן שמגביל אוטומטית את טווח התנועה. אלה מספרים אמריקאיים, ואין להעתיק אותם לישראל. בישראל, תקנות עגורני הצריח מגדירות תחום סכנה מחשמל של 2 מטרים ממיתקן או מוליך במתח של פחות מ-22,000 וולט ושל 3 מטרים במתח של 22,000 וולט ומעלה, ואוסרות להקים או להפעיל עגורן כך שחלק ממנו, לרבות הכבלים והמטען, נמצא או עלול להיכנס לתחום הזה (תקנות 45 עד 47). אלה מרחקי מינימום, וחברת החשמל עשויה לדרוש מרחק גדול יותר. לפני הצבת עגורן ליד קו חשמל פנו לחברת החשמל כדי לברר את מתח הקו ואת האפשרות לנתק, להעתיק או לבודד אותו, ותאמו את התכנון עם ממונה הבטיחות. אזור אסור במערכת סביב הקו מוסיף שכבת הגנה, אבל לא מחליף את התיאום הזה.
רמא מתקינה באתרי בנייה מערכות אנטי-קוליז'ן מתקדמות, שנבדקו ואושרו על ידי מכון התקנים ומשרד התקשורת, לניהול עגורנים חופפים ולהגבלת אזורים. צוות ההנדסה והשירות בודק את החפיפה על בסיס תוכנית האתר, מגדיר איתכם את האזורים, ומתקין, מכייל ובודק את המערכת לפני תחילת העבודה בחפיפה. פרטים נוספים בעמוד מערכות אנטי-קוליז'ן למניעת התנגשות, ורקע כללי על הצבה בחפיפה במאמר עגורנים חופפים באתר בנייה. אם אתם מתכננים אתר עם עגורנים חופפים או עגורן ליד שכנים, כביש או קו חשמל, אפשר להתחיל באפיון צרכים ותכנון ראשוני ללא עלות (בדיקה ראשונית של תכנית האתר והמלצה עקרונית על דגם ומיקום; תכנית הצבה מלאה מתומחרת בנפרד), או להתקשר למשרד בטלפון 08-9202882.
הבסיס הוא תקנות הבטיחות בעבודה (עגורני-צריח), התשכ"ז-1966, יחד עם פקודת הבטיחות בעבודה. לגבי עגורנים חופפים, מינהל הבטיחות מפנה בפרסומיו לנוהל הצבה והפעלת עגורני צריח העובדים בחפיפה, שהוציא מפקח העבודה הראשי. העגורנאים והאתתים צריכים הסמכה לפי תקנות הבטיחות בעבודה (עגורנאים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואתתים), התשנ"ג-1992. טיוטות לתיקון תקנות עגורני הצריח פורסמו להערות הציבור ב-2022 וב-2025, ונכון לאוקטובר 2026 לא מצאנו פרסום של נוסח סופי ברשומות. בדקו עם ממונה הבטיחות או מול משרד העבודה את הגרסה העדכנית של הנוהל והתקנות. סקירה רחבה יותר תמצאו בעמוד עגורן צריח.
הגבלת אזורים (Zoning) פועלת על עגורן בודד ונועדה למנוע מהמטען, ולפעמים גם מחלקי העגורן, להיכנס לאזורים קבועים כמו כביש, חצר שכן או קו חשמל. מערכת אנטי-קוליז'ן מקשרת ברדיו בין שני עגורנים או יותר ונועדה למנוע מגע ביניהם. מערכות מתקדמות מבצעות את שתי הפונקציות באותה יחידה.
הגישה המקובלת בבטיחות היא למנוע מהמטען לעבור מעל השכן, ולאפשר לזרוע ללא מטען לעבור ולהסתובב חופשית עם הרוח בסוף היום. השאלה המשפטית של מעבר מעל רכוש פרטי תלויה בנסיבות, ולכן מומלץ לקבל ייעוץ משפטי וייעוץ של ממונה הבטיחות לפני ההצבה.
לפי תיאור של נוהל מפקח העבודה הראשי שפורסם בכתב העת של המוסד לבטיחות ולגיהות, נדרשים לפחות 2 מטרים בין קצה הזרוע של העגורן הנמוך לתורן של העגורן הגבוה, ולפחות 2 מטרים בין הנקודה הגבוהה של העגורן הנמוך לנקודה הנמוכה של העגורן הגבוה. מרווחים אלה לא מונעים פגיעה בכבל ההרמה, ולכן נדרשים גם מערכת ונוהל עבודה. בדקו את הנוסח העדכני עם ממונה הבטיחות.
לא. ההנחיות בבריטניה מגדירות את המערכת כאמצעי עזר משני לתכנון ולתקשורת. האתת המתאם, קשר הרדיו בין העגורנאים וסדר העדיפויות בנוהל האתר נשארים הבסיס, והמערכת מוסיפה שכבת הגנה.
מקובל לבצע בדיקת כיול יומית בנקודה קבועה באתר, בדיקה מלאה אחרי כל שינוי תצורה כמו הוספת עגורן או הגבהה, ובדיקה תקופתית בתיאום עם נותן השירות והבודק המוסמך. כל בדיקה מתועדת בתיק העגורן.
עוצרים את העבודה באזור החפיפה או ליד האזור האסור ומזמינים טכנאי. לא מנטרלים את המערכת כדי להמשיך לעבוד. אם נדרש נטרול זמני במקרה חריג, הוא נעשה רק באישור כתוב של אחראי מוגדר, עם הודעה לכל הצוות, אמצעים מפצים ורישום.
לרוב יש לבדוק מול הרשות המקומית אילו אישורים והסדרי תנועה נדרשים לעבודה מעל כביש או מדרכה. בנוסף מגדירים במערכת אזור אסור למטען מעל הכביש. הדרישות משתנות ממקום למקום, ולכן כדאי לברר אותן בשלב התכנון.
המידע במאמר הוא כללי ואינו מחליף ייעוץ הנדסי, בטיחותי או משפטי לאתר מסוים.
האתר משתמש בעוגיות תפעוליות ובעוגיות Google Analytics למדידת שימוש מצרפית. אפשר לסרב לעוגיות המדידה, והאתר ימשיך לפעול כרגיל. מדיניות הפרטיות
English