בסיס לעגורן צריח: שאסי או חוליית שתילה?

בקצרה

• עגורן צריח נייח מוצב בדרך כלל באחת משתי שיטות: על שאסי עם משקולות נגד, או על חוליית שתילה (נקראת גם רגלי שתילה) היצוקה ביסוד בטון.
• ככלל, תורן על חוליית שתילה תופס על פני השטח חתך של כ-1.6×1.6 עד 2×2 מטרים, אף שהיסוד עצמו גדול בהרבה, בעוד ששאסי תופס ככלל בין כ-4.5×4.5 מטרים לכ-8×8 מטרים, לפי הדגם וגובה העגורן.
• הבחירה תלויה בשטח הפנוי, בסוג הקרקע, בגובה העגורן ובלוח הזמנים של הפרויקט.
• היסוד מתוכנן על ידי קונסטרוקטור לפי העומסים שבדף הנתונים של היצרן.

בסיס לעגורן צריח הוא החלק שמעביר את כל העומסים של העגורן אל הקרקע: משקל התורן והזרוע, המטען, משקולות הנגד והרוח. בחירת סוג הבסיס משפיעה על השטח שהעגורן יתפוס באתר, על עלויות הביסוס ועל לוח הזמנים. במאמר זה נסביר את ההבדל בין שאסי לחוליית שתילה, ומתי כל אחת מהשיטות מתאימה.

שתי שיטות לביסוס עגורן צריח

עגורני צריח נייחים, כמו עגורני Potain מסדרות MD ו-MDT שבצי ההשכרה של רמא, מוצבים בדרך כלל באחת משתי שיטות:

• שאסי או בסיס צלב: מסגרת פלדה שעליה מונחות משקולות בטון. המסגרת מונחת על משטח או על יסודות נקודתיים, והמשקולות מספקות את היציבות.
• חוליית שתילה, או רגלי שתילה: חוליית תורן מיוחדת, או רגלי עיגון, הנשתלות בתוך יסוד בטון מזוין. היסוד עצמו מספק את היציבות, והתורן עולה ישירות ממנו.

תקנות הבטיחות בעבודה (עגורני צריח), התשכ"ז-1966, דורשות באופן כללי שעגורן נייח יעמוד על יסוד יציב, שיציבותו תובטח בעיגון או בשיטה מתאימה אחרת, ושמשקולות הנגד יוצבו ויאובטחו כראוי. כשהעגורן מוצב על מבנה, המבנה צריך להיות בעל חוזק מספיק לעגורן, לטווח פעולתו ולעומס העבודה הבטוח (תקנה 35(ב)). הפרטים ההנדסיים נקבעים בתכנון הספציפי לכל אתר.

מתי לבחור שאסי

שאסי מתאים במיוחד כאשר יש באתר שטח פנוי מספיק סביב נקודת ההצבה. היתרונות העיקריים:

• אין צורך לצקת חוליה בתוך היסוד, ולכן ההכנה פשוטה יותר ברוב המקרים.
• בסוף הפרויקט מפרקים את השאסי ואת המשקולות, ולא נשאר באתר רכיב פלדה יצוק.
• מתאים לפרויקטים קצרים יחסית או לאתרים שבהם יש לפנות את השטח בסיום במהירות.

הלוגיסטיקה של המשקולות

משקולות הנגד של השאסי מגיעות לאתר במשאיות ומונחות במקומן באמצעות מנוף נייד. לכן יש לתכנן גישה ומקום עבודה למנוף ולמשאיות גם סביב הבסיס, ולא רק בנקודת ההצבה עצמה. מספר המשקולות ומשקלן נקבעים לפי דף הנתונים של היצרן עבור הדגם והגובה שנבחרו.

החיסרון המרכזי הוא השטח: שאסי ומשקולותיו תופסים שטח משמעותי, ובאתרים צפופים בעיר זה עלול להיות שטח שנחוץ לחפירה, לאחסון או לתנועת רכבים.

מתי לבחור שתילה ביסוד

חוליית שתילה מתאימה כאשר השטח מוגבל, כאשר העגורן מוצב בתוך קונטור המבנה או בבור החפירה, או כאשר אין מקום לשאסי ולמשקולותיו. היתרונות:

• טביעת רגל קטנה מאוד על פני השטח, בתנאי שיסוד הבטון, שמידותיו גדולות בהרבה מחתך התורן, נמצא מתחת לפני השטח או משולב ביסודות המבנה.
• אפשרות להציב את העגורן בתוך המבנה, למשל בפיר מעלית או בפתח שיושלם בהמשך.
• אפשרות לשלב את יסוד העגורן ביסודות המבנה, בתיאום מלא עם תכנון הקונסטרוקציה.

מנגד, שתילה מחייבת תכנון מוקדם, יציקה וזמן התקשות של הבטון לפני ההרכבה. רגלי העיגון או חוליית השתילה חייבות להיות רכיבים מקוריים של היצרן לתורן הספציפי, ממוקמות בעזרת תבנית מיקום ובסבולות שבהוראות היצרן, ואין לעשות שימוש חוזר ברכיבים שכבר נוצקו ביסוד. בסיום הפרויקט חלק מהרכיבים נשאר בדרך כלל בתוך היסוד, ויש לתכנן כיצד לסגור את הפתח במבנה לאחר פירוק העגורן.

שטח ומידות: כמה מקום הבסיס תופס

הנתונים הבאים הם טווחים כלליים. המידות המדויקות נקבעות לפי דגם העגורן, גובהו ודף הנתונים של היצרן:

• תורן על חוליית שתילה: ככלל, חתך התורן תופס כ-1.6 עד 2 מטרים.
• שאסי: ככלל, החל מכ-4.5×4.5 מטרים ועד כ-8×8 מטרים, לפי הדגם וגובה העגורן.

מעבר לבסיס עצמו יש לקחת בחשבון מרווח עבודה סביבו להרכבה ולפירוק, וגישה של מנוף נייד ומשאיות.

תיאום עם הקונסטרוקטור

בכל אחת מהשיטות, היסוד מתוכנן על ידי מהנדס קונסטרוקציה מטעם הפרויקט. כדי שהתכנון יהיה מדויק, הקונסטרוקטור צריך לקבל את העומסים שהעגורן מעביר ליסוד, לפי דף הנתונים של היצרן עבור הדגם, גובה התורן ואורך הזרוע שנבחרו. נקודות לתיאום:

1. דגם העגורן, גובה התורן ואורך הזרוע הסופיים.
2. נתוני הקרקע מסקר הקרקע, וצורך בכלונסאות.
3. מיקום מדויק ביחס לקירות, לתקרות ולפתחים במבנה.
4. אם צפויות קשירות למבנה, היכן ובאילו קומות.
5. כיצד יפורק העגורן בסוף הפרויקט ומה יישאר ביסוד.

טעויות נפוצות בבחירת בסיס

• החלטה על שתילה מאוחר מדי, אחרי שכבר נוצקה רפסודה או תקרה במקום המיועד.
• תכנון שאסי בלי לבדוק שהשטח נשאר פנוי לאורך כל הפרויקט, כולל שלבי חפירה ופיתוח.
• תכנון היסוד לפי גובה התחלתי בלבד, בלי להתחשב בהגבהות ובקשירות הצפויות.
• אי-התחשבות בדרך שבה העגורן יפורק בסיום, כשהמבנה כבר בנוי סביבו.

צוות הייעוץ של רמא עובד מול הקונסטרוקטור ומספק את הנתונים הנדרשים לתכנון. פרטים נוספים בעמוד ייעוץ ותכנון הצבת עגורנים באתר בנייה, ובמאמר תכנון העמדת עגורנים באתר הבנייה.

השוואה: שאסי מול חוליית שתילה

רמא פועלת מחצר לוגיסטית בלוד. למידע על רכיבי הבסיס ראו את העמוד חוליות, חלקים ושאסי לעגורנים. לתיאום התכנון התקשרו 08-9202882 או שלחו הודעת וואטסאפ.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין שאסי לחוליית שתילה?

שאסי הוא מסגרת פלדה שעליה מונחות משקולות בטון המספקות יציבות. חוליית שתילה היא חוליית תורן או רגלי עיגון היצוקות ביסוד בטון, כך שהיסוד עצמו מספק את היציבות.

כמה שטח תופס שאסי של עגורן צריח?

ככלל, שאסי תופס שטח של כ-4.5×4.5 עד כ-8×8 מטרים. המידה המדויקת נקבעת לפי הדגם וגובה העגורן.

כמה שטח תופס עגורן על חוליית שתילה?

ככלל, חתך התורן תופס כ-1.6 עד 2 מטרים, ולכן שתילה מתאימה לאתרים צפופים או להצבה בתוך המבנה.

מי מתכנן את היסוד לעגורן?

מהנדס קונסטרוקציה מטעם הפרויקט, על בסיס העומסים שבדף הנתונים של היצרן עבור הדגם, גובה התורן ואורך הזרוע שנבחרו.

מה קורה ליסוד בסוף הפרויקט?

בשאסי, המסגרת והמשקולות מפורקות בדרך כלל. בשתילה, חלק מהרכיבים נשאר בדרך כלל בתוך היסוד, ויש לתכנן מראש את סגירת הפתח במבנה.

האם אפשר להציב עגורן צריח בתוך הבניין?

כן, בדרך כלל באמצעות חוליית שתילה ביסוד, למשל בפיר או בפתח שיושלם בהמשך. הדבר מחייב תיאום מלא עם הקונסטרוקטור.

המידע במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ הנדסי, בטיחותי או משפטי. לפני כל החלטה יש לפעול לפי הוראות היצרן, הדין החל ובהתייעצות עם אנשי מקצוע מוסמכים.