הגבהת עגורן צריח וקשירה למבנה: גובה עמידה חופשית, טיפוס ותכנון

הגבהת עגורן צריח וקשירה למבנה: גובה עמידה חופשית, טיפוס ותכנון

בקצרה

  • גובה עמידה חופשית אינו מספר אחד לדגם. הוא משתנה לפי תצורת הזרוע, סוג התורן, סוג הבסיס ותנאי הרוח שנלקחו בחשבון בתכנון.
  • כשהגובה הנדרש עובר את מה שהיצרן מתיר בעמידה חופשית, העגורן נקשר למבנה במסגרת קשירה ומוטות, והעומסים עוברים לשלד הבניין.
  • הגבהה בטיפוס נעשית בכלוב טלסקופי עם בוכנה הידראולית, אחרי איזון העגורן ונעילת הסיבוב, ורק בתוך מגבלת הרוח שבהוראות הטיפוס של היצרן.
  • מהנדס הקונסטרוקציה צריך לקבל את כוחות הקשירה מהיצרן מוקדם, כדי שפלטות העיגון יתוכננו וייוצקו בזמן.

הגבהת עגורן צריח היא חלק קבוע בכל פרויקט שבו הבניין עולה מעל גובה העגורן בתצורתו הראשונה. במקום להקים עגורן גבוה מהיום הראשון, מתחילים בגובה שמתאים לשלב השלד הראשון, ומוסיפים חוליות תורן ככל שהבניין מתקדם. כשהעגורן מגיע לגבול העמידה החופשית שלו, מבצעים קשירת עגורן למבנה וממשיכים לטפס. המדריך מסביר מה קובע את גובה העמידה החופשית, איך מתבצע טיפוס, מה מהנדס הקונסטרוקציה צריך לקבל, ואיך משלבים את ההגבהות בלוח הזמנים של הבנייה.

גובה עמידה חופשית: מה הוא ומה קובע אותו

גובה עמידה חופשית הוא הגובה המרבי מתחת לאונקל שבו העגורן עומד על הבסיס שלו בלבד, בלי שום חיבור לבניין. יש היום עגורנים עם תורן מחוזק שעומדים בלי קשירה לגובה של קרוב ל-100 מטר (למשל Potain MDT 368 עם תורן מוגבר, עד 93.7 מטר לפי דף הנתונים). זה רלוונטי בעיקר כשעדיין אין מבנה לקשור אליו, אבל העגורן צריך לעבור מעל מבנים או עגורנים סמוכים ברדיוס העבודה. היצרן מחשב אותו כך שהעגורן יעמוד גם בעבודה וגם במצב מחוץ לשירות, כשהזרוע חופשית להסתובב עם הרוח. לכן גובה עמידה חופשית של עגורן תלוי בכמה גורמים יחד:

  • הדגם ותצורת הזרוע. אורך זרוע שונה משנה את שטח הפנים לרוח ואת המשקולות הנגדיות.
  • סוג התורן. חתך התורן, חוליות מחוזקות והשילוב בין סוגי חוליות משפיעים על הגובה המותר.
  • סוג הבסיס. רגלי עיגון יצוקות ביסוד, שאסי עם משקולות בסיס או בסיס צלב נותנים ערכים שונים.
  • הרוח המקומית. אזור הרוח וחשיפת האתר קובעים את עומס הרוח שהתצורה צריכה לשאת מחוץ לשירות.

דוגמה מתוך מסמכי היצרן: במדריך המוצר של Potain MDT 268 בגרסה לצפון אמריקה, הגובה המרבי בעמידה חופשית על תורן K ברוחב 2 מ' נע בין 52.5 מ' על בסיס צלב מסוג ZD 463 לבין 74.9 מ' על שאסי V63A. כלומר, באותו עגורן ובאותו תורן ההפרש הוא יותר מ-20 מ', רק בגלל הבסיס. המסמך מציין גם שהערכים מבוססים על תקן רוח אמריקאי לאזור מסוים, ולכן אין להעתיק אותם לאתר בישראל. הערך לאתר שלכם נלקח מטבלאות היצרן לתצורה המדויקת ולתנאי הרוח המקומיים.

מתי צריך קשירת עגורן למבנה

הכלל פשוט: אם גובה האונקל הנדרש לסיום הבניין גבוה מגובה העמידה החופשית של התצורה שנבחרה, העגורן ייקשר. בפועל ההחלטה מתקבלת כבר בשלב תכנון ההצבה, כי היא משפיעה על מיקום העגורן ביחס לקיר הבניין, על סוג הבסיס ועל אורך מוטות הקשירה. לפעמים נכון לבחור בסיס כבד יותר כדי לחסוך קשירה אחת, ולפעמים להפך.

שני דברים נוספים קובעים את מספר הקשירות. הראשון הוא הגובה החופשי שמעל הקשירה העליונה: גם בעגורן קשור, היצרן מגביל את קטע התורן שמעל מסגרת הקשירה האחרונה. השני הוא המרחק בין הקשירות לאורך התורן, שגם הוא מוגדר בהוראות היצרן. מכאן נגזר באילו קומות תידרשנה נקודות עיגון.

מסגרת קשירה לעגורן ומוטות: איך זה בנוי

מסגרת קשירה לעגורן היא מסגרת פלדה שנסגרת סביב התורן בגובה שהיצרן מאשר. ממנה יוצאים בדרך כלל שלושה מוטות או יותר אל נקודות עיגון במבנה: שפת תקרה, עמודים או קירות גרעין. המוטות כוללים בדרך כלל אמצעי כוונון אורך, כדי שאפשר יהיה ליישר את התורן אנכית בזמן ההתקנה. בצד המבנה מותקנות פלטות עיגון, יצוקות מראש או מוברגות, לפי תכנון המהנדס.

הגיאומטריה של הקשירה לא נקבעת באתר. המרחק בין התורן לבניין, הזווית בין המוטות והגובה של כל קשירה משפיעים ישירות על הכוחות בכל מוט. לכן כל שינוי במיקום העגורן אחרי שהקשירה תוכננה מחייב חישוב מחדש. פרטים על מסגרות קשירה לעגורני צריח תמצאו בקטלוג.

העומסים שעוברים למבנה ותיאום עם מהנדס הקונסטרוקציה

ברגע שהעגורן קשור, הבניין הופך לחלק ממערכת היציבות שלו. דרך המוטות עוברים לשלד כוחות אופקיים ממומנט ההרמה, מהרוח ומהעצירה של תנועת הסיבוב, וגם פיתול. היצרן מספק את הכוחות לכל תצורה, בדרך כלל בנפרד למצב עבודה ולמצב מחוץ לשירות. INRS מזכיר באותו הקשר שהעומסים שהעגורן מעביר ליסודות נמסרים על ידי היצרן, והתכנון והביצוע נעשים בידי אנשי מקצוע. אותו היגיון חל על נקודות הקשירה.

בארצות הברית, תקן OSHA לעגורני צריח מחייב שמהנדס רשום יאמת לפני כל טיפוס שהמבנה המארח מסוגל לשאת את הכוחות שעוברים דרך המוטות, העיגונים והתקרות. בישראל, תקנות עגורני צריח קובעות שיציבות עגורן נייח תובטח בעיגון, בחיבור או בדרך אחרת נאותה, ושמבנה שעליו מוצב עגורן יהיה בעל חוזק מספיק. בפועל, מהנדס הקונסטרוקציה של הפרויקט צריך לבדוק:

  • את האלמנט המקומי בכל נקודת עיגון: שפת תקרה, עמוד או קיר, כולל זיון מקומי.
  • את חוזק הבטון בפועל ביום ההתקנה, כי קומה שנוצקה לא מזמן עדיין לא הגיעה לחוזק התכן.
  • את פרט פלטת העיגון והברגים, ואת המיקום שלהם בתבנית לפני היציקה.
  • את ההשפעה על אלמנטים סמוכים, כמו פתחים, מעקות וחיפוי חזית שיותקן בהמשך.

מה להעביר למהנדס: דגם ותצורה, גבהי הקשירות, מרחק התורן מהמבנה, טבלת הכוחות מהיצרן ושרטוט המסגרת והמוטות. ככל שזה קורה מוקדם יותר, קל יותר לשלב את פלטות העיגון בתכניות הביצוע.

איך מתבצעת הגבהת עגורן צריח בטיפוס עם כלוב טלסקופי

כלוב טלסקופי הוא מבנה פלדה שעוטף את התורן מתחת לחלק המסתובב. INRS מתאר אותו כציוד שמרים את כל החלק המסתובב, כלומר זרוע, זרוע נגדית וציר, כדי להכניס חוליות תורן נוספות בלי עגורן עזר חיצוני. הכלוב מגיע מאותו יצרן של העגורן, ומשתמשים בו לפי הוראות היצרן לסוג העגורן שלו. צריך לוודא גם שהתורן עצמו מתאים לטיפוס: במדריך המוצר של Potain יש סימון נפרד לחוליות שאינן מיועדות לטיפוס ולחוליות טיפוס.

השלבים העיקריים

  1. הכנה. בדיקת הכלוב, היחידה ההידראולית, הבוכנה, הפינים והמעקות. בדיקת תחזית הרוח לכל משך הפעולה וקריאת מד הרוח בעגורן.
  2. הכנת חוליות. החוליה הבאה מונחת במקום שהיצרן מגדיר, מוכנה להרמה אל מסילת הכנסה בכלוב.
  3. איזון העגורן. מרימים משקל שהיצרן מגדיר, לרוב חוליית תורן, ומזיזים את העגלה לרדיוס שבהוראות, עד שמרכז הכובד של החלק העליון נמצא על ציר הבוכנה. לפי מסמך הדיון של HSE, בעגורן מאוזן הגלגלים המובילים של הכלוב כמעט אינם לוחצים על התורן.
  4. יישור ונעילה. הזרוע מיושרת מול הצד של התורן שהיצרן מגדיר, ובלם הסיבוב נעול. מרגע זה אין סיבוב של העגורן עד סוף מחזור הטיפוס.
  5. שחרור החיבור העליון. משחררים את החיבור בין החלק המסתובב לראש התורן רק אחרי שהבוכנה נושאת את העומס.
  6. הרמה בשלבים. הבוכנה מרימה את החלק העליון בצעדים, ונעזרת בנקודות תמיכה לאורך התורן, עד שנפתח מקום לחוליה.
  7. הכנסת החוליה. החוליה מוחלקת לתוך הכלוב, מחוברת לחוליה שמתחתיה ואחר כך לחלק העליון, עם כל הפינים ונצרות הבטיחות.
  8. סיום. אחרי החוליה האחרונה, כל החיבורים נבדקים, גבולות הגובה מכוונים מחדש, ומערכת מניעת ההתנגשות מעודכנת לגובה החדש.

זה תיאור כללי. מספר הצעדים, משקל האיזון, מיקום העגלה וסדר החיבורים שונים בין דגמים, והמסמך הקובע הוא הוראות הטיפוס של היצרן לדגם ולתורן שבאתר.

טיפוס פנימי

יש גם שיטה שבה העגורן עומד בתוך הבניין, למשל בפיר, ומטפס בהישענות על התקרות עם מסגרות ייעודיות ובוכנה. INRS מציין שבשיטה הזו לא מוסיפים חוליות תורן, כי העגורן כולו עולה עם המבנה. כאן חשוב במיוחד שמהנדס הקונסטרוקציה יאשר את התקרות שנושאות את העגורן.

רוח בזמן טיפוס: מה אומרים היצרן והתקנים

תקנות עגורני צריח אוסרות להגביה או להנמיך עגורן כשנושבת רוח שעלולה לסכן את יציבותו או את העובדים. התקנה לא נוקבת במספר, ולכן הערך המעשי מגיע מהיצרן. לפי מסמך הדיון של HSE, יצרנים מגדירים בדרך כלל מהירות רוח מרבית לטיפוס, ומשב חזק באמצע מחזור הטיפוס עלול להעמיס את הכלוב מאוד. תקן OSHA קובע עיקרון דומה: אין לחרוג ממהירות הרוח שהיצרן ממליץ עליה, ואם היצרן לא קבע, אדם מוסמך קובע אותה.

נקודה שחשוב לא לפספס: המהירות שמופיעה בגיליון הנתונים של העגורן היא בדרך כלל מגבלת העבודה הרגילה. במדריך של MDT 268, למשל, כתוב שאפשר לעבוד במשבים עד 72 קמ"ש. זה לא הערך לטיפוס. את מגבלת הטיפוס לוקחים מהוראות הטיפוס עצמן. מדדו את הרוח בגובה הזרוע, בחרו חלון שבו התחזית יציבה לכל משך הפעולה, והגדירו מראש מי עוצר את העבודה ואיך מקבעים את העגורן אם הרוח מתגברת באמצע. אין להשאיר את העגורן בסוף יום עבודה כשהחלק העליון אינו מחובר לתורן בכל הפינים לפי הוראות היצרן.

תכנון ההגבהות מול לוח הזמנים של הבנייה

הגבהה טובה מתוכננת שבועות מראש. בונים טבלה פשוטה: גובה הבניין לפי קומות ותאריכים, מול גובה האונקל של העגורן אחרי כל טיפוס. כך רואים מתי העגורן מתקרב לגג הבניין ומתי צריך קשירה.

  • מרווח מעל המבנה. צריך מרווח בין החלק הגבוה של הבניין לבין האונקל במצבו העליון. הנחיה איטלקית שמובאת ב-PuntoSicuro מדברת על 2.5 מ' לפחות. בישראל בררו את הדרישה עם ממונה הבטיחות.
  • פלטות עיגון. נקודות העיגון נכנסות לתבניות של הקומה הרלוונטית. אם לא תוכננו מראש, תידרש התקנה מאוחרת שבדרך כלל מורכבת יותר.
  • עגורנים שכנים. שינוי גובה משנה את המרווח האנכי בין עגורנים חופפים. מתכננים מראש מי גבוה ממי, ומעדכנים את מערכות האנטי-קוליז'ן המתקדמות אחרי כל טיפוס.
  • זמן השבתה. בזמן הטיפוס העגורן לא מרים חומרים. מתאמים את היום מול יציקות, אספקות וצוותי משנה.
  • סימון ותאורה. אחרי הגבהה בודקים שפנסי הסימון לטיס נשארו בנקודות הגבוהות ופועלים.
  • פירוק. בפירוק העבודה הפוכה: מורידים חוליות ומסירים קשירות בסדר הנכון. גם את זה כדאי לתכנן מול עבודות החזית.

עמידה חופשית מול עגורן קשור: השוואה

נושאעמידה חופשיתעגורן קשור
גובה מרביעד גובה העמידה החופשית של התצורהגבוה יותר, לפי מספר הקשירות והגובה המותר מעל הקשירה העליונה
מה קובע את הגובהדגם, זרוע, סוג תורן, סוג בסיס ורוח מקומיתכל אלה, ובנוסף מרחקי הקשירות וחוזק המבנה
עומסים על הבנייןאין, כל העומס יורד ליסודכוחות אופקיים ופיתול עוברים לשלד בנקודות העיגון
מעורבות מהנדס הקונסטרוקציהבעיקר ביסוד העגורןביסוד, בנקודות העיגון ובחוזק הבטון ביום ההתקנה
מיקום ביחס לבנייןגמיש יותרמוגבל לטווח שבו אפשר לתכנן מוטות קשירה
השפעה על החזיתאיןנקודות העיגון משאירות עבודה לסגירה אחרי הפירוק
לוח זמניםהגבהות עד גבול העמידה החופשיתהגבהות וקשירות מתואמות עם התקדמות השלד

הגבהה וקשירה בתקנות הבטיחות בישראל

תקנות הבטיחות בעבודה (עגורני-צריח), התשכ"ז-1966, עדיין בתוקף, וכמה מהן נוגעות ישירות לנושא. תקנה 42 קובעת שהגבהה או הנמכה של עגורן צריח נעשות רק בהנהלתו ובהשגחתו של מומחה לפעולות כאלה או של עגורנאי שהוכשר לכך במיוחד. תקנה 43 אוסרת הגבהה ברוח שעלולה לסכן. תקנה 86 מחייבת בדיקה יסודית של בודק מוסמך אחרי הקמה ואחרי כל שינוי במבנה העגורן לפני הפעלתו, ותקנה 87 כוללת בהיקף הבדיקה את מנגנון ההגבהה וההנמכה. אם הגבהה או הוספת קשירה באתר שלכם מחייבות בדיקה חוזרת, בררו זאת מראש עם הבודק המוסמך ועם ממונה הבטיחות. טיוטות תיקון לתקנות פורסמו להערות הציבור ב-2022 וב-2025, ונכון לאוקטובר 2026 לא מצאנו פרסום של נוסח סופי ברשומות. כדאי לעקוב מול משרד העבודה. סקירה רחבה יותר של התקנות תמצאו במדריך עגורן צריח: סוגים, כושר הרמה, תקנות והשכרה.

טעויות נפוצות

  • להעתיק גובה עמידה חופשית מגיליון נתונים כללי, בלי לבדוק את התצורה, הבסיס ואזור הרוח של האתר.
  • להעביר למהנדס הקונסטרוקציה את כוחות הקשירה אחרי שהקומה הרלוונטית כבר נוצקה.
  • להתקין קשירה בקומה שהבטון בה עדיין לא הגיע לחוזק הנדרש.
  • להשתמש במגבלת הרוח של העבודה הרגילה כמגבלת טיפוס.
  • להתחיל טיפוס בלי איזון מדויק, או לבדוק איזון רק בתחילת היום.
  • לסובב את העגורן באמצע מחזור טיפוס, או להשאיר את בלם הסיבוב משוחרר.
  • להסיר פין או עצירה לפני שמוודאים שהנעילה החלופית במקומה. ניתוחי תאונות של INAIL שמובאים ב-PuntoSicuro מראים כמה מהר טעות כזו נגמרת באסון.
  • לשכוח לעדכן את גבולות הגובה ואת מערכת מניעת ההתנגשות אחרי ההגבהה.

איך צוותי ההקמה של רמא מתכננים ומבצעים הגבהות

ברמא, צוותי ההקמה הם חלק מ-60 אנשי צוות, טכנאים ומהנדסים, ומהצוותים הוותיקים והמנוסים בתחום. בפרויקטים עם הגבהות, צוות ההנדסה והשירות של רמא מתחיל מהגובה הסופי של הבניין: בוחר תצורה ובסיס, מסמן את גבהי הקשירות ומעביר למהנדס הקונסטרוקציה של הלקוח את נתוני הכוחות מהיצרן. לפני כל טיפוס מתואם יום עבודה מול מנהל העבודה, נבדקת תחזית הרוח, והצוות עובד לפי הוראות הטיפוס של Potain לדגם שבאתר. אחרי הטיפוס הצוות מעדכן גבולות ומערכות בטיחות ומתאם את הבדיקה הנדרשת. פירוט על השירות תמצאו בעמוד הרכבה, הגבהה וריתום עגורני צריח.

צ'קליסט לפני הגבהה

  • הוראות הטיפוס של היצרן לדגם ולתורן נמצאות באתר, והצוות מכיר אותן.
  • התורן והכלוב מתאימים לטיפוס לפי סימון היצרן.
  • מומחה להגבהה ממונה ונוכח לכל אורך הפעולה.
  • תחזית הרוח לכל חלון העבודה נמוכה ממגבלת הטיפוס, ומד הרוח בעגורן תקין.
  • אזור מתחת לעגורן ולכלוב מגודר ומסומן.
  • חוליות, פינים ונצרות בדוקים ומוכנים.
  • משקל האיזון ומיקום העגלה מוגדרים לפי ההוראות.
  • אם נדרשת קשירה: אישור מהנדס לנקודות העיגון ולחוזק הבטון בפועל.
  • עגורנים שכנים מתואמים, ותוכנית לעדכון מערכת מניעת ההתנגשות.
  • אחרי הטיפוס: בדיקת חיבורים, כיוון גבולות, תאורת סימון, ובירור לגבי בדיקת בודק מוסמך.

אם אתם בשלב תכנון ורוצים לבדוק כמה הגבהות וקשירות הבניין שלכם ידרוש, אפשר להתחיל באפיון צרכים ותכנון ראשוני ללא עלות (בדיקה ראשונית של תכנית האתר והמלצה עקרונית על דגם ומיקום; תכנית הצבה מלאה מתומחרת בנפרד), או להתקשר למשרד בטלפון 08-9202882.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין הגבהה לקשירה של עגורן צריח?

הגבהה היא הוספת חוליות תורן כדי להעלות את גובה העגורן, בדרך כלל בטיפוס עם כלוב טלסקופי. קשירה היא חיבור התורן לבניין במסגרת קשירה ומוטות, כדי שהעגורן יוכל להמשיך לעלות מעבר לגובה העמידה החופשית. בפרויקטים גבוהים משלבים את שתיהן.

איך יודעים מה גובה העמידה החופשית של העגורן באתר?

לפי טבלאות היצרן לתצורה המדויקת: דגם, אורך זרוע, סוג תורן, סוג בסיס ואזור הרוח. אותו דגם יכול לקבל ערכים שונים מאוד על בסיסים שונים, ולכן לא מעתיקים מספר מגיליון נתונים כללי.

מי מאשר שהבניין יכול לשאת את הקשירה?

מהנדס הקונסטרוקציה של הפרויקט, על בסיס הכוחות שהיצרן מספק לתצורה. הוא בודק את האלמנט המקומי, את פרט העיגון ואת חוזק הבטון ביום ההתקנה.

באיזו מהירות רוח אסור לטפס?

התקנות בישראל אוסרות הגבהה ברוח שעלולה לסכן, בלי לנקוב במספר. הערך המעשי הוא מגבלת הטיפוס שבהוראות היצרן לדגם, והיא שונה ממגבלת העבודה הרגילה שבגיליון הנתונים.

האם צריך בדיקת בודק מוסמך אחרי הגבהה?

תקנה 86 מחייבת בדיקה יסודית אחרי כל שינוי במבנה העגורן לפני הפעלתו, ובהיקף הבדיקה נכלל מנגנון ההגבהה. בררו מראש עם הבודק המוסמך ועם ממונה הבטיחות מה נדרש בהגבהה או בקשירה באתר שלכם.

כמה זמן העגורן מושבת בזמן טיפוס?

זה תלוי בדגם, במספר החוליות, בצורך בקשירה ובתנאי הרוח. בזמן הטיפוס העגורן לא מרים חומרים, ולכן מתאמים את היום מראש מול יציקות ואספקות.

מקורות והרחבה

המידע במאמר הוא כללי ואינו מחליף ייעוץ הנדסי, בטיחותי או משפטי לאתר מסוים.